כֵּינִי מַתְנִיתָא. מוּתָּר הוּא אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. הָדָא מְסַייְעָא לְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אָחִיו לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כיני מתניתין. כן הוא הוא דמותר אדם כו' וכדפרישית טעמא במתניתין ועפ''י טעות הדפו' נשמט כאן בספרים הא דכתוב למטה בהל' ט' וגרסינן לה הכא. הדא מסייע לההיא דאמר ר' הילא כו' עד לכ''ש והאי דרבי הילא כתוב לעיל פ''ג הלכה א' ושם פירשתיו:
אֲסוּרָה בְאַבִיו וּבַאֲבִי אָבִיו בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁנִּיתְּנוּ שְׁנִיּוֹת לַחוֹלֵץ. 26b וְהַייְדָא אָֽמְרָה דָא. בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁנִּיתְּנוּ שְׁנִיּוֹת לַחוֹלֵץ.
Pnei Moshe (non traduit)
דא. מזה ש''מ דקתני בבנו ובבן בנו כו' ובבן בנו ע''כ משום חולץ הוא דהוי' ליה אשת אבי אביו שניה דאי משום המת דהוי' ליה אשת אחי אבי אביו הא לא הויא שניה וכאמימר דמכשיר שם בזה. ושם מסיק אליבא דכ''ע מדתני רבי חייא דבן בתו אסור נמי בחלוצה דמשום חולץ הוא דהויא ליה אשת אבי אמו דאי משום מת הא הויא ליה אשת אחי אבי אמו ולא הויא שניה כלל:
והיידא אמרה. ומאיזה דבר אתה שומע זה דאי משום דקתני באבי אביו דהויא ליה כלת בנו שני' ודילמא משום דמת הוא דהיתה כלת בנו ולא משום חולץ וכן מדחי לה בבלי מ':
שניתנו. דגזרו שניות ג''כ בחלוצה:
היא אסורה כו' הדא אמרה. זאת אומרת:
הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם כול'. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. אֲבָל מֵתָה אִשְׁתּוֹ אָסוּר בִּיבִמְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בִּיבִמְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָא מַחְמַת הַגּוֹרֵם בָּטַל הַגּוֹרֵם בָּטַל הָאִיסּוּר. וְדִבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. אֲפִילוּ בָּטַל הַגּוֹרֵם הָאִיסּוּר בִּמְקוֹמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא אמרו כו'. לעיל ריש פרק ג' ושם פירשתי:
גמ' שמעון בר בא כו'. כתוב לעיל פ''ק הלכה א' ושם פירשתיו:
משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ. מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אָֽמְרוּ. אוֹמֵר לוֹ הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה. חָֽלְצוּ לָהּ אַחִין אוֹ כָּֽנְסוּ יִכְנוֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵתֶה הַיְּבָמָה יִכְנוֹס. מֵת הַיָּבָם מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו בחליצה. אבל יבומי לא דאחות גרושתו היא וחליצה מיהת בעיא הואיל וזיקתה קודם לקידושי הגרושה היא:
מת היבם. ואין כאן אח אלא זה שקידש אחותה:
מתה היבמה יכנוס. את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:
עד שיעשה כו'. שיכנוס את היבמה או יחלוץ לה ויעקור זיקתה מעליך:
המתן. מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקתו:
מתני' שקידש. אחד מן האחין את אחותה אחר שנפלה זו לפניהן והוזקקה לכולן:
מתני' וכן המגרש. בבבלי שם מפרק לה דאבל המגרש קתני וטעמא דחילוק בין חולץ למגרש מפ' בגמ':
הלכה: וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כול'. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מַה בֵין חוֹלֵץ וּמַה בֵין מְגָרֵשׁ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ סָבוּר חֲלִיצָה קִנְייָן. אֵינָהּ אֶלָּא פְטוֹר. אֵין הָאַחִין חַייָבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחוֹלֵץ. אֲבָל חַייָבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּמֵּת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא אמרו כו'. לעיל ריש פרק ג' ושם פירשתי:
גמ' שמעון בר בא כו'. כתוב לעיל פ''ק הלכה א' ושם פירשתיו:
משנה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ וָמֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ וָמֵת הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו בחליצה. אבל יבומי לא דאחות גרושתו היא וחליצה מיהת בעיא הואיל וזיקתה קודם לקידושי הגרושה היא:
מת היבם. ואין כאן אח אלא זה שקידש אחותה:
מתה היבמה יכנוס. את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:
עד שיעשה כו'. שיכנוס את היבמה או יחלוץ לה ויעקור זיקתה מעליך:
המתן. מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקתו:
מתני' שקידש. אחד מן האחין את אחותה אחר שנפלה זו לפניהן והוזקקה לכולן:
מתני' וכן המגרש. בבבלי שם מפרק לה דאבל המגרש קתני וטעמא דחילוק בין חולץ למגרש מפ' בגמ':
רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. סוֹף דָּבָר עַד שֶׁתֵּלֵד. לֹא אֲפִילוּ הִפִּילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ורבי יוסי בר בון. פליג דמדייק מדתנינן דיה חדשה ולא חדש דהוי משמע אפי' בתחילת חדש אלא דחדשה שלם הוא דקאמר צריך שיהא בקושי דאין יולדת למקוטעין:
סוף דבר עד שתלד. אם דוקא בולד מטהרינן דם קישוי' מזיבה:
וקאמר הש''ס לא דאפי' הפילה מטהרינן. אבל בבבלי שם מסיק דאין קושי לנפלים:
הלכה: הַיְּבָמָה לֹא תַחֲלוֹץ כול'. עַד כַּמָּה הַכָּרַת הָעוּבָּר. סוּמֲכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. עַד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאַייָה לַדָּבָר זֵיכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אֲפִילוּ מְעוּבֶּרֶת רוּחַ. הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ. תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ. רִבִּי זְעִירָא רִבִי בָּא בַּר זוּטְרָא אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. אֲפִילוּ רוּבּוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן וְרוּבּוֹ שֶׁלָּאַחֲרוֹן וְהָאֶמְצָעִי שָׁלֵם. רִבִּי אַסִי אָמַר. תִּשְׁעִים יוֹם שְׁלֵימִין. שְׁמוּאֵל אָמַר הֵן עִיבּוּרֵיהֶן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן דְּתַמָּן דְּלָא יָֽדְעִין אִם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִן הָרִאשׁוֹן וְשִׁבְעָא עָשָׂר מִן הָאַחֲרוֹן. אוֹ שִׁבְעָא עָשָׂר מִן הָרִאשׁוֹן וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִן הָאַחֲרוֹן. וַחֲמִשָּׁה שְׁלֵימִין בָּאֶמְצַע. וּבִקְשׁוּ לִיגַּע בַּוְולָד מִשּׁוֹם סָפֵק מַמְזֵרוּת. אָמַר לוֹן רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. בְּהָהֵין עוֹבְדָא אָתָא קוֹמֵי רַבָּה בַּר בָּא וְאַכְשְׁרוֹ. אַבָּא בַר וָוא פַּלִּיג עַל שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ. אָמַר רַבָּא. שַׁנְייָא הִיא הַכָּרַת הָעוּבָּר שַׁנְייָא הִיא לֵידָתוֹ. הַכָּרַת הָעוּבָּר לַחֳדָשִׁים שְׁלֵימִין וְלֵידָתוֹ לַחֳדָשִּׁים מְקוּטָעִין. תַּמָּן תַּנִּינָן. וְכַמָּה הִיא קִישּׁוּיָּהּ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֲפִילוּ אַרְבָּעִים חֲמִשִּׁים יוֹם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. דַּייָהּ חָדְשָׁהּ. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. אֵין קִישּׁוּי יוֹתֵר מִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי וָוא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְקוּטָעִין. דִּלֹכֵן נִיתְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי וָוא זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִּׁים שְׁלֵימִין. דְּתַנִינָן דַּייָהּ חָדְשָׁהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שלימין כל הג' חדשים של שלשים יום:
וכן שמואל אמר הן עיבוריהן. כמו שהן בעיבוריהן דמלאין בעינן:
אתא עובדא כו'. מעשה בא לפני רבנן שבבבל שילדה אשה לחמשה חדשים שלימין באמצע ולא היה רובו של ראשון ורובו של אחרון כ''א ספק י''ג ימים מן הראשון וכו' דהן ששה חדשים שלימים לימים:
משום ספק ממזרות. דאי אפשר שתלד לזמן זה בן קיימא:
כההין. מעשה כזה בא לפני רבה בר בא הוא אבוה דשמואל ואכשרי' דסבר החדשים גורמים והרי ילדה לז' מקוטעים וכדמסיק:
וקאמר הש''ס דאם הוא פליג על שמואל ברי'. דאמר שלימין בעינן:
ומשני רבא שנייה היא כו'. דבהכרת העובר אזלינן בתר רוב נשים וג' חדשים בעינן:
תמן תנינן. בפ''ד דנדה דף ל''ו:
וכמה היא קישוי'. דכל דמים שהיא רואה מחמת קושי הלידה רחמנא טהרינהו מזיבה דכתיב זוב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ועד כמה תלינן בקישוי:
אפי' ארבעים וחמשים יום. אם לא שפתה יום א' סמוך ללידתה לא אתיא לידי זיבה ולא הויא יולדת בזוב:
דיה חדשה. דיה אם נטהר את הקושי חדש א' דהיינו חדש ט' אבל קשתה ג' ימים בתוך י''א ימי זיבה בחודש הח' ואפי' תקשה והולכת כל ט' הרי זו יולדת בזוב מחמת הג' ימים של שמיני:
זאת אומרת כו' דלכן. דאם לא כן כלומר דרבי יוסה דייק מדלא קתני לר''י שלשים יום דהוי משמע כל הל' יום של חדש הט' צריכין שיהו בקישוי ולא שתשפ' סמוך ללידה אלא דחדשה קתני דאפי' הקושי היה בתחילת חדש הט' ואח''כ שפתה אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי וטעמא דאמרינן דיולדת למקוטעין ומכי עייל החדש הט' הוי זמן לידה הילכך כל דמים שהיה רואה בו בקושי ואפי' בתחילת החדש אינו אלא מחמת הולד ואע''ג דאיכא שופי בתרייהו. וכן מדייק שם ל''ח דלר''י שיפורא גרים מהברייתא דקתני שם בהדיא בתחילת תשיעי לר''י:
אפי' רובו כו'. ניכר העובר דכמשלש חדשים כתיב והן ס''ב יום:
הרינו וגו'. אלמא הריון רוח שמיה הריון:
רוח. פעמים יקרה לאיזה סיבה בנשים שנראות כמעוברות ובעת הלידה הוא רוח. ולענין דיה שעתה הוא דקאמר וכדאמר שם דאי לענין הכרת העובר למאי נ''מ ועוד הא אין ניכר עד עת לדתה:
אעפ''י שאין ראיה לדבר כו'. מפרש שם משום דאיכא ילדה לט' ואיכא דילדה לז' וניכר עוברה לשליש ימיה והילכך לאו ראיה גמורה היא:
גמ' עד כמה כו'. משום דמתני' קאמר' עד שיהא לה ג' חדשים מייתי להא לומר דמשום הכרת העובר בעי' ג' חדשים. ובפ''ק דנדה דף ח' מייתי לה לענין דיה שעתה:
משנה: הַיְּבָמָה לֹא תַחֲלוֹץ וְלֹא תְייַבֵּם עַד שֶׁיְּהֵא לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים לֹא יִנָּֽשְׂאוּ וְלֹא יִתְאָֽרְסוּ עַד שֶׁיְּהוּ לָהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אַחַת בְּתוּלוֹת וְאַחַת בְּעוּלוֹת אַחַת אַלְמָנוֹת וְאַחַת גְרוּשׁוֹת אַחַת נְשׂוּאוֹת וְאַחַת אֲרוּסוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָֽרְסוּ וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ. חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבִּיהוּדָה מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַס בָּה. 27a רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָֽרְסוּ חוּץ מִן הָאַלְמָנָה מִפְּנֵי הָאִיבּוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי יוסי. אנשואות קאי ומשום דרבי יודה לא מפליג בין אלמנה לגרושה ומתיר לאלמנה ליארס אפי' תוך ל' יום של ימי אבלה אתא לאפלוגי עליה רבי יוסי בהא דאסור לאלמנה ליארס תוך שלשים של אבלה:
שביהודה. שהיו מיחדין שם את החתן עם הכלה קודם החופה כדי שיהא רגיל ומשחק עמה ולא יהיו בושי' זה מזה בבעילת מצוה הילכך חיישינן דילמא בעיל. והה''ד לנשואה שלא תתארס מה''ט שמא יבעול:
והארוסות ינשאו. דהא לא איעבור מראשון:
הנשואות יתארסו. דטעמא דאסורה כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני ובארוסות ליכא למימר הכי:
גרושות. בגמ' מפרש מאימתי מונין לה:
בתולות. דגזרינן אטו בעולות וארוסות אטו נשואות:
מתני' לא תחלוץ כו'. כדמפרש טעמא בריש פירקין ממאן יבמי כו' דאת שאין אומרים לו ייבם אין אומרין לו חלוץ ועיין שם במראה בד''ה מאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source